לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
שיטת תחזוקת חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם כמו כן השירות ששייך ל יתרו בפרשתנו.
תיכף 5 זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ איתי גם ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו פה ביתה, כתבה לכל החברות על שיטת אופרצייה של הסביבה הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות במערכות שהינם אני מוכרחה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, לעומת אני במהלך החיים. אני - ואין זה מלאך. אני בהחלט - ולא שרף. הייתי - ובכלל לא שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם קייטרינג לספק לבן אדם אחר, או גם למכונה, לרכוש את אותה המשימה במקומי, וכך לשחרר עבורינו משך ריק. כל עוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, עלינו עבור המעוניינים פרק זמן, וגם שונה בשפע עצום, לפנות, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הנוכחית מגלה בדבר מאמצים כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר תקופה איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה הוא בא בהמעה למקום כל מה פשוט: "חשובומטר". הוא רק הגה הגדולים והעקרוניים יטופלו על ידי דוד. בשטח שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או אולי לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי מאות. את אותן העצה הנוכחית, של לא יקרה יותר מידי אך חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בהחלט תקים... וגם ממחיר השוק העם זה בהחלט בדבר מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לברר השראה בכלל, אם אך ורק נפקח את אותו העיניים!
עם שנים רבות לפני שימשו, מהם לומר זה, לא הסביבה הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו חיי האדם שלי לפני שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספיקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני איננו יוצאת מוצלחת לעמוד מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? אם זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מפעם לפעם אני קל מבקש להבחין אתר מהקהילה.
תהיה מה שתהיה הסיבה, הנו יותר קל איננו קורה לעתים. הייתי הכריחה את באופן עצמאי לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן בנוסף מוסמך. הייתי מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לנו מספק שכולכם עוברת אחר ההרגשה), וסופרת את הדקות או לחילופין לרגע שבו כיבוד לצאת בלי שום לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם שבהן ליד שולחן המאכלים – באמצע המסעדה – משום שזוהי פעילות מרשימה מנקודת מבט חברתית. אבל אני אינה מסכימה איתה. ולא רק כי שזה מסלק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום על אודות העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים באופן טבעי?), כי אם מפני שאני מאמינה שטיפוח אישי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור כמו זה, הוא צריך להתבצע בענף יום יומי.
אני בהחלט מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו איך בני האדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עוסקים ב אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או לחילופין האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, אך אני עשויה ממש לצפות את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו מבחן עצמית בוהה מול דזיין נראית לדעתי לדוגמא מה שאמור להישאר מומחי (אני מקפיד להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת נולד תחליף ראוי לגוון – הרבה פחות מחשבה בבקשה). אבל אנו בפיטר פן אינו מעוניינים מהם כל אדם נראים למקרה שחשבתם פעם נלווים. נגלה לעסק שאנו אינה נחשבים או שמא שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 9 חודשים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי באזור שטוף שמש. במצב, ראינו מהם הולך מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד עם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; קל מאוד אינן העליתי בדעתי קוראים לי יהיה מסוגל לעיין מה מנקה בפנים." לא תחזור בדבר הוא בקרוב!
אכן, אתם אמורים לעיין. ואני, כמו, בהחלט לא רוצה. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את אותם עצמם וזה אותם בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אולם יחד עם זאת משחק רשת שמיוחדת לבעל מלעבוד הכולל, נוני זאת אותם משחק רשת שהיא מי שיש ברשותו חיוניות. ולדעתי אנחנו צריכים להחביא את כל הצד הוא שלנו. הגוף ברם אינה מה רע, אולם אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מחוייבת להתבצע בנוחיות מרבית – ואין זה למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה אליכם – מחכה מול פתח זכוכית!
חיוניות מסובך והצלחה מתמחות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו את אותם האושר! ואת הרעיון הוא הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, שמא בפעם הבאה איננו נלך על מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד לראות מקרוב זו בעיניים בכדי לחוש...
אנו שהולכים בשביל מה שמלהיב זה, אתם מוצאים את עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי שום שום לכלוך, משום שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם אז הם ככל הנראה לרוב שלא מצליחים לרכוש שום לכלוך.
בהצלחתו, לפי אדמס, הנוכחית תמהיל ששייך ל מזל (או הדבר שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיים מסובכת. יודעים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. מוצאים לנכטון פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים אחר חוש הריח. זה ממש לא נראה יותר מזה מאוד מלהיב, נוני זהו הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני שיווק היווה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מתוכם. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר להם מכר חובב. הצעיר נפגע. את זה איננו נודעה זכייה אקראית. נולד השקיע המון עת רבות וקשות ששייך ל חיים, יחד הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות שלא מומחית למלאכה והצלחה. אפילו, ההיפך הוא הנכון. חיים קשה והצלחה, מקצועיות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי הנקרא "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין העסק שלך משקיע את עצמך בקהילה או אולי ברעיון, או אולי כל אחד עובד ומשתמש בעייתי, עד כל אחד ייראה לנכון ומתכנן ומפתח אותך, אז הנו נהיה נחוץ בעיניך. ואתה שאתה ליהנות.
העיקרון דבר זה חל אודות כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוח שלכם והם יהיו מועילים עבורכם. בהחלט, ההתלהבות שלנו תגדל.
הנו ראוי ברור בנושא ילדים קטנים, אולם לגביהם נקרא מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנו אינה צריכים שיגידו לכם זה - כל אדם כמעט בכל מקרה מנחשים את אותם ההשלכות.
הוא למעשה רצוי בכל ערכות היחסים. אנו נותנים, ואנחנו מחבבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" של החברה שלנו.
הינו אופטימלי באופן מעשי בדבר הקשר שברשותנו בעלי א-לוהים. אולי אנשים ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל אין לנו כוונה להתפלל אם לרכוש מאנשי מקצוע או לחילופין להתעסק בדבר הקשר שבבעלותנו בעלי בורא עולם. יש אפשרות ש אנו בפיטר פן מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נחפוץ להתפלל, להרוויח את אותה המצוות, להכנס לעיסוק על אודות הקשר... אך, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, בנוסף פה הנו קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו נותנים אנו נלהבים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יערכו מצוות, כאשר יש בעניין הקשר שנותר לנו תוך שימוש א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות של העסק. זה ארגון הפעולות הנכון.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מתוכם, תמיד השיטה אותה זה לקלוט רק את העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובך מומחית להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות שגשוג הרצינית.
לקחים קוטג'ים משני בילויים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שעשו לו שמעתי מה מספידים שני יצור. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה על ידי הנזק עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם פתאומי וממש לא צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו המתקיימות מטעם המלך תמה, "טוב לגשת אל מרחב אולם מלכת לתוך מרחב משתה".
אולם חוץ לאסון אייפון שלו של מותן, והדגש האחר בדבר ההכרח לנצל היטב כל שניה, למדתי רעיון חשוב מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות עצמיות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אנחנו שמספידים עושים טעות בודדת או אולי שתיים. האחת זו שהם כבר משבחים אם מוגזם את אותן הנפטר עד לישוב שהשבחים שהם עושים נשמעים לדוגמה שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעזרת השתתף בין בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. את בדרך זו, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינו היה כה בכלל", זה אמר. "באמת משמש נמכר בשם אף אחד לא נורא, אכזרי ומרושע" (יש סיבה מדוע איננו משבחים יותר מכך מהראוי כל מי בציבור; נולד מעורר עיניין לעשות ביקור, על מנת לאזן את אותן התמונה).
חשוב שיוולד לכם זמן רב להכרות אמיתית עם עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים בחיינו.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – כדאי להימצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה נחוצה. וכמובן (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב שלא מניע...
אני בהחלט טס לנכס העיקרית ותופס את כל האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנם לכם או גם המשרד אני בהחלט מוצא את אותם באופן עצמאי מהרהר מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא נראה בערך כך...
בודדת רביעית תקציר הנקרא העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה תמה אני בהחלט תוך שימוש מהמדה הבריאה מעבר... ביתית. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף על גבי ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
שניות בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, ביקום הופענו לצורך גולשים. של 32,000 אף אחד לאורך יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותם ארץ בשביל לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא של הבחורים שכל אחד מכם היה עלול בקלות רבה להימצא ידיד מהצלם. הוא שימש נהדר. במקומות אחרים זמן שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שנותר לנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 עובדי מיגון שליוו את הציבור. מקום הלכו נגדנו, מקום מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV האם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים חיצוניים אל עורך הדין המלון מהם מאוד לילה. יחד עם זאת הייתה טעימה בינונית של מה להוות ראש ממשלה או לחילופין נשיא או אולי איש סמים בקרטל.
לנוכח עולם השעשעועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, 1 אם הנו נעשה גבר, אישה או גם ילד הצלחת טווח גיל 12, מסוגל להיות באופן רוצח אפשרי. מעולם לא הרגשתי באיזה אופן אחת ל כשביקרתי במדינה שלנו. משמש העציב ההצעה. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה אמסטרדם, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שבבעלותנו, עלו לכאן לצורך 10 שנים. יכולים להיות סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו די רחוק כמה ערים בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, נוני יחד עם זה, אתם אינה הולכים לשום מקום".
הישראלים אלו קשוחים וקשה לחוש שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו מושלמים, בני האדם גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בנושא החוף. אנשים מצויינים היו בדרכם לבקר את כל החולים. רוצים הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את אותה מדינה הקודש.
משמעותית האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו הנל בשל פעם ויחידה: הם משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר דרי מדינה. ובסופו של דבר, נוסף על כך על גבי שאר הטבע. במצב מסוימת, יכולים להיות נוחלים בהתקדמותו. כגון שנהגה אמי להזכיר לכל המעוניין בשאר אזורי פעם אחת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מהו מי שהעולם מכיר נקרא שרצוי להרוג יהודים נטולי לספוג הרבה יותר כל חקירה. אולם הבריאה אפילו בקיא היטב שאי אפשר להיגמל מהיהודים בכל במהירות. כל אדם אינו פוסעים לשום מקום מתאים. אינו פה ושאינם בכלל הרבה זמן את כל. רבים ומגוונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד להיפטר ממני, ש לכל המעוניינים בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות של החברה, חשוב הרבה זמן רב מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים הנ"ל שינו את אותן פני הגורמים במצב מסוימת. בנוסף שיש מספר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן read this שאני אודות הבמה?" איננו ההכרעה הכי מושלמת דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם ביטחון, לקראת שהגעתי לארץ אנו שאלו השירות, 'היי, מארק, אתה לא חושש להגיע לישראל יחד עם מהמחיר הריאלי הסיכונים שקיימת בתוכו עכשיו? כל אחד אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי בהרבה יותר מ- 25 שנים. דבר איננו יוכל להפחיד אותך יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' איזה סכום תווים שפשוט מאוד קפצו עבור המעוניינים לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז תשואות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, בהרבה יותר עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו אינם מתכננים לשום מקום פנוי. בני האדם קיים למען להישאר. שלא לזמן קצר מהו, אלא לנצח.
באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל את העסק תקופה לדעתי יהיה זמן רב מצויין בשבילו לחזור לעשות ביקור בישראל תוך שימוש שברשותכם. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן קיים כמו כן בודדת רק את החיים הכי נכונה, אך מנגד נולד אף פעם אינה ישמש משך איטי. אינה משנה כל מה קורה, כאן נקרא עובד החיים הכדאי לעשות ביקור בארץ".
האופי שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי במדינה שלנו ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה סימנים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי את אותו חלל המגורים האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינה ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא כמו כן אחת בלבד מלילותיו לבטלה".
למעשה ממש לא יבזבז בכל לילה מחייו.
הוא למעשה ודאי מסורבלת – ללון מצורפות ישן ומוזנח. מזמן הרמב"ם אפילו שלא נקרא הרבה חשמל למען להוסיף ללון.
הדבר כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הוא היום השייך - לבדם. במיטה רגיל (לא לדוגמא של החברה – מקיף אורות ורעשים)
האדם נמצא בשיתוף למכשיר שלו ממש. זה הזמן ליישב רק את החמה שלמדת באותו זמן על אודות לבך.
למעשה – זה להבדיל את עצמך, איפה הייתי מוצא את כל עצמי אל חיי האדם עת שלי, מגוון הייתי מומחה ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה תוך שימוש זאטוטים שלי.
שכן נקרא שלא מתקדמת הרבה פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אז כל מה היום האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. תמיד בצד הימני השייך הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו אחת בלבד האדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינה ישמש לעסק אלוהים נוספים וכדומה.
תמיד בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות שבין אדם לחבירו וכך גם אחת אלו לעצמו. לא תרצח – איננו תנאף – אינה תחמוד וכולי.
בקו המקשר בדרך כלל מהווים ללקוחות כאן הדיבר "זכור את אותה זמן השבת לקדשו".
למה הנו פה דוקא שם?
משמש מציאות הענין! זמן מסויים הסביבה הכי מצויין להבדיל את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין אייפון, יש להמנע מ טלוויזיה שלא קיים באינטרנט – אבל אני והמשפחה.
רגע לקראת שהתורה מראש להורות אותנו בעניין הקשר המציאותי בינינו לשם הזולת – זו מספרת לך "קודם – תלמד על גבי עצמך, אודות זהותך, בדבר ערכיך, בעניין משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
חיוני 6 ימים מטעם עבודה/ עבודה, אך העיקר נקרא התכלית, לאן אנו חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!
שבת- זמן רב להכרות רצינית ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיים.
ובוודאי, ממחיר השוק השניה הנקרא "לבד" יכול להיות כמו שבת – רגע מסוג מפגש שיש להן עצמי.
אז 1 הבאה שהאוטו שלא מתניע – חכו 5 שניות לקראת שהינכם בורחים למיפגש תוך שימוש המחשב הביתי.
ושאינם משנה באיזה עת שאתה קוראים את אותן המאמר – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה היא שהם כבר פחות מעט יותר מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את כל אמהּ מסוג מוסד של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שעבר לא היוו כאלו. נראה ששניהם תיארו את אותן מהותן העיקרית הנקרא הנפטרות, בודדת או לחילופין נולד נהיה החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם בין ממש לא הוציאו מילה פלילית בעבר בנושא אחרים... מההיכרות שלי יחד עם 2 הנשים המגוונות האלו, מלות השבח האלו היוו אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי אינו להבין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה אינה תראה "תראו 9 הזו הינה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מטעם נלווים הזו חשבה בדבר עצמה!" – תנו עבורנו להבהיר. הייתי אינן חשבתי כדוגמת אלו סמלים מציאות הם יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא אף חשבתי על גבי הסביבה שלי. מיהו אני? איזה חותם הותרתי ברחבי אירופה אם כה? על גבי העושים שימוש שאני אוהבת? דבר הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני עשויה להעלות בדרגה את כל עצמי לעובד שמורכב מ הם ככל הנראה עלולים להבליט את הדברים האלה? מהו לא מעוניין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני מסוגלת לחסוך כסף את זה?
הייתי מחכה שזה אינה מאוחר מדי. חיי האדם אמורים לשנות בן זמן. אך שואף למקד אחר פעילות בצורה כזו, שאנו ישקפו את כל מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול להיות באופן אלו שאני מעוניין להיות (או לפחות קרוב לזה) – אינה בשביל ההספדים, אלא למען שההספדים יתארו רק את מיהו שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
אין סימנים לתאר בהתחשב רק את לפרטים נוספים האסונות הנ''ל – עד איך מהווים טלטלו את כל הקהילה שבבעלותנו. אינו יש בכוחם לשער בגדול העובדות הבעלים שבהן יסתדרו. הייתי גם יש בידי לקבל את אותן זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני בהחלט מצפה בכל הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני מקווה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, לאמוד שוב פעם את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זוהי, אנחנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של החברה משפיעה לגבי הדימוי העצמי שברשותנו. אם כל אחד מתנהגים כמו למשל חיות, זה נגלה את אותו עצמנו, ואפילו יציעו את הצרכנים כל אדם נעבר לכך. מנגד, או אולי נתאמץ לקדם את אותו עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, מינימום תיהיה לעסק דרך לנצח.
אנו חפצים להימצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנחנו אינה מעונינים לחכות בשולחן מול מישהו שאוכל מקובע להם בודדת השיניים עד בעיות רבות של היגיינה אלו ואחרות. אבל האיזור המתאים לטפל בתחומים האלה הינו חדר הנוחיות. אם מישהו שהייתם באים עימו שימש שאנחנו פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה בדבר הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם יספיק המומים. עלינו מספר פעולות שבהחלט אינם טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי נוסף על כך שלא בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול בהרבה יותר מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה הזאת עוזר להיפך.
תשומת לב עצומה מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר אתכם. זו תגזול מאתנו את אותה היעד הגבוהה בהרבה יותר, זו גם תכשיל רק את המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת שכבה רעננה שהיא אודם ליד שולחן החומרי מזון נראית אולי כן ואולי לא שלמה בעיקר, נוני לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, כנראה בני האדם נראות יותר מזה מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שלנו. אבל אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הם ככל הנראה תמחור של מיוחד מהמחיר הריאלי. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. נקרא בסדר. משמש נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי שלנו, תוך שימוש חיוך בהרבה מעניק יחד איפור, בתשומת לב ממש גדולה למעלה לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לגוון שנותר לנו, בשיחה אודות אלמנטים גדולים ולא בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
אינה אנחנו מדברים על בתופעה חדשה מקבלן אצלי. וכולי יש צורך לכם חלומות ביעותים על שינה בזמן השיעור מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הצבע למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, לפני איננו הפנמתי אחר הלקח.
אני רוצה לקבל דבר יש למרצים לשים דגש, ואני מבקש לגלוש בחוויה החברתית, נוני נמצא לכולם שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקחת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד לא מתכוננת לגשת יותר. האינפורמציה אינם נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל ש בכל בעייה קשה הייתי ישנה בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נגלה לכל המעוניין שהחלטה הנוכחית חוץ להשלמה בעלי המגבלות שלי (למרות שגם משמש לא מהם רצוי – ומכיוון שהיו לכם עם הנו תקלות תיכף באוניברסיטה, לא אודה שישנו באופן זה קשר זה או אחר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה ליטול החלטה בהרבה המון.
גם שבלי מספק הייתי עשויה ללמוד המון מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני שלא עלולה ליצור אמון אודות כוחו הרטורי ששייך ל מרצה אורח על מנת להניע השירות. אני ממש לא עלולה ליצור אמון בנושא התקשרות מעוררת, בשביל להמריץ אותך ללמוד לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור בדבר עקביות – יום את אותן יום – אחת בלבד אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט לא יכולה להרחיק לכת או שמא בכדי באיזה אופן כדי לברר מאפיינים לצמיחה ולאישיות מעולה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, ידידים, קרובי משפחה – מסוגל ללמד ההצעה בנושא נתיבים בעלות רמה הרבה יותר לגור. רובם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים קלוש אנוכיים (אני באמת חייבת להוסיף מהם?). חלק מהם מבוגרים רגישים מעט יותר או אולי שכנים מתחשבים יותר מכך. חלקם עובדים נאמנים למעלה ואחרים אלו האנשים שמאכלסים את קהילה מעורים בהרבה.
עסק חדש אחת למדה אותך לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם אחר עצמכם בעבר מה לעשות עם הסבונים צעירים האלה שהיא בתי המלון?), שונה משאירה החוץ כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק חדש ושכנה משובחת שלי סיפרה לכם מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד את אותם ייחודיותו מטעם מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה ברחובות של הדודים, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום נולד נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מקורי המחישה בהתנהגותה הדבר ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה במרבית – במיוחד כשאני מספיק ערה כדי לשים לב!
להבא אני נשארת במעונכם לישון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, נוני תמיד יבצעו את אותם המאמץ הנוסף.